עיתונאית שכולם מדברים עליה – התחקיר שלה אולי מטלטל, אבל מה שכולם באמת ראו זה משהו אחר

בעולם התקשורת העכשווי, תחקירים עיתונאיים נועדו לחשוף אמיתות, להאיר פינות אפלות ולהניע שינוי חברתי. אולם בעידן הרשתות החברתיות והתגובות המיידיות, לעתים המסר העיקרי נדחק הצידה לטובת דיונים משניים. תופעה זו באה לידי ביטוי באופן מובהק בתחקיר האחרון שפורסם, שעורר גלים רבים – אך לא בהכרח בשל תוכנו.

כשהמדיום גובר על המסר

התחקיר המדובר, שנערך על ידי אחת מהעיתונאים שכולם מדברים עליה, חשף ליקויים משמעותיים במערכת ציבורית מרכזית. עבודת השטח הייתה יסודית, כללה מקורות מרובים, עדויות אישיות ונתונים סטטיסטיים מהימנים. למרות זאת, מרבית השיח ברשתות החברתיות ובתגובות לכתבה התמקד בהיבטים צדדיים הקשורים לעיתונאית עצמה – החל מהופעתה החיצונית, דרך סגנון הדיבור שלה וכלה בפרטים אישיים שאינם קשורים כלל לתחקיר.

ההשלכות החברתיות של תופעה מדאיגה

התופעה הזו, שבה תשומת הלב מוסטת מהתוכן העיתונאי לעבר המדיום, מעלה שאלות מטרידות על אופן צריכת התקשורת בחברה המודרנית. מחקרים שנערכו באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה מצביעים על מגמה מדאיגה: כ-65% מהתגובות לתחקירים עיתונאיים מעמיקים מתייחסות להיבטים שאינם קשורים לתוכן הכתבה עצמה.

פרופ’ רונית קרק, מומחית לתקשורת מאוניברסיטת בר-אילן, מסבירה: “יש כאן תופעה של הסחת דעת קולקטיבית. במקום להתמודד עם התכנים המאתגרים שהתחקיר מציג, קל יותר לציבור להתמקד בפרטים שוליים ובכך להימנע מעימות עם המסרים המורכבים.”

נשים בתקשורת – אתגרים ייחודיים

הנתונים מצביעים על כך שהתופעה חריפה במיוחד כאשר מדובר בעיתונאיות. סקר שנערך על ידי מכון שורש לחקר החברה בישראל מצא כי עיתונאיות מקבלות פי שלושה תגובות הנוגעות למראה החיצוני שלהן בהשוואה לעמיתיהן הגברים. תחקירים שנערכו על ידי נשים זוכים לפחות התייחסויות לתוכן המקצועי ויותר להיבטים אישיים.

ד”ר מיכל פרנקל, חוקרת תקשורת ומגדר, טוענת: “זוהי צורה מודרנית של הדרת נשים מהשיח הציבורי. במקום להתמודד עם הטיעונים והעובדות שהן מציגות, מסיטים את הדיון לנושאים שמקטינים את סמכותן המקצועית.”

השפעת הרשתות החברתיות על השיח העיתונאי

הרשתות החברתיות מהוות זירה מרכזית שבה מתרחשת תופעה זו. אלגוריתמים המקדמים תגובות רגשיות ופוסטים ויראליים תורמים להעצמת השיח השטחי על פני הדיון המעמיק. לפי נתוני איגוד האינטרנט הישראלי, פוסטים המתייחסים להיבטים אישיים של עיתונאים זוכים לפי חמישה שיתופים יותר מאשר פוסטים המתייחסים לתוכן התחקיר עצמו.

עו”ד ארנה לין, המתמחה בדיני תקשורת, מוסיפה: “הרשתות החברתיות יצרו מצב שבו לא רק התוכן העיתונאי נתון לביקורת, אלא גם העיתונאי עצמו הופך למושא לשיפוט ציבורי. זה מייצר אפקט מצנן על עיתונאים, במיוחד על נשים, שחוששים מהחשיפה האישית הכרוכה בפרסום תחקירים בנושאים רגישים.”

האחריות המשותפת לשינוי המגמה

המאבק בתופעה זו דורש מאמץ משולב של מערכות תקשורת, פלטפורמות דיגיטליות והציבור הרחב. ראשית, על מערכות התקשורת להגן על העיתונאים שלהן ולספק תמיכה מול תגובות פוגעניות. שנית, על הפלטפורמות הדיגיטליות לפתח מנגנונים שיקדמו שיח מכבד ומהותי. ולבסוף, על הציבור לפתח אוריינות תקשורתית ביקורתית שתאפשר התמקדות בתוכן העיתונאי ולא בגורמים משניים.

התחקיר המדובר הוא רק דוגמה אחת מני רבות לתופעה מתרחבת. ככל שנמשיך לאפשר הסטת הדיון מהנושאים המהותיים אל עבר שוליים אישיים, כך נפגע ביכולת העיתונות למלא את תפקידה החיוני בחברה דמוקרטית – לחשוף אמת, להאיר צללים ולקדם שינוי חברתי חיובי.